אני רוצה לספר לכם קצת על אונס. אונס זה טראומה. צלקת לכל החיים. שברי זכרונות, סיוטים.פלאשבקים לרגעים של אימה. רגעים של בעתה. רגעים של קיפאון. רגעים של התנתקות. היא מרחפת לה אי שם. בכל מקום אחר רק לא שם. פתאום פלאש. היא חוזרת למציאות. היא על המיטה. הוא שוב מעליה. השגרה הקבועה של שעות הלילה. "דיי.." היא ממלמלת חלושות. זה לא יעזור לה. היא יודעת את זה. הוא יודע את זה. היא חלשה מולו. והוא יודע לנצל את החולשות שלה היטב.עוצמת עיניים. מחכה שזה ייגמר.
מתפללת לאלוהים. כשזה נגמר היא יושבת על המיטה. אפילו לא התלבשה. מכוסה בשמיכה, כאילו הוא לא ראה כבר הכל. בוהה בנקודה לא ידועה. המחשבות שוב מסתחררות בראשה. והוא מתלבש מולה בדממה. הוא אומר לה משהו. היא אפילו לא מקשיבה. דמעה בודדת זולגת במורד לחייה.
עד מחר.
;){kind=link}