הפעם אני יכול להתמודד עם האמת. ועם הבטן המתהפכת.
ועם הפחד שמהדהד לי בבטן. אני שם. שוב. חזרתי.
רק שהפעם אני חזק יותר. יכול להוציא. לשחרר מעט.
אני לא אשם. אני לא אשם בכלום. זה רק השדים שלי אשמים.
השד הפרטי שלי.
ואני שואל אותו. שואל את השאלות שבוערות בי.
זה רק התת מודע שלי. שום דבר מזה לא אמיתי.
אין לו תשובות בשבילי. הוא נותן לי תשובות שאינם תשובות.
אני שואל את השדים הלא נכונים.
ועוד פעם. יום אחר. חלום אחר. מחול השדים שלי לא נגמר.
ואף אחד לא יודע כלום. אף אחד לא רואה כלום. עולם כמנהגו נוהג.
מתישהו מתחדדת בי ההבנה. שזה המפתח. המפתח לכל הבעיות שלי.
הכל התחיל משם. הכל יכול היה ללכת לכיוונים אחרים.
זה הבעיה שלי. זה למה אני נלחם בעצמי. נלחם באחרים.
אני חייב תמיד לנצח. חייב תמיד להיות צודק.
אסור לי להפסיד שוב. לא כמו אז.
אסור לי להפגע שוב.
זה למה.
;){kind=link}