עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
שותה וודקה רדבול בכוס של קפה
עדיין מנסה לחשוב שהעולם יפה
רוצה להבין מה כולם רוצים
ואיך זה שמהגג הם לא קופצים.
חברים
edyaRoseאני ?broken wingsסיציליאנהVenus
Ladyoftheflowers
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
to do
•  finish this shit

you'll be in my heart

24/07/2019 09:30
ילדאיש
יום שבת, שעת צהריים מוקדמת. קניון. ארוחת צהריים עם חברים שבאו לבקר בעיר.
ואז הטלפון מצלצל.
"התקשרו מהב"יח פעמיים.המצב ממש לא טוב. ביקשו שתגיעו בדחיפות".
"מה זאת אומרת?", אני שואל בקול רועד.
"המצב ממש ממש לא טוב", הוא חוזר ומדגיש."אתם חייבים להגיע".
אני מרגיש את הבטן מתהפכת.את הלב נעשה כבד.תחושה לא טובה.משהו לא טוב.
אני מתנצל בפניי החברים.אומר להם שאני חייב להגיע הבייתה.מגיע הביתה.מנסה לתפוס טיסה.
אין טיסות.רק אוטובוסים.ממהר לתחנה מרכזית.אחי מגיע גם הוא.
וכל אותו זמן התחושה הזאת,של משהו רע באוויר.הלב דופק, והמועקה בבטן בעינה עומדת.
מנסה להסדיר את הנשימה.כשאני סוף סוף מצליח,אני פשוט מתפרק.הדמעות זולגות ללא רחם.
אני מנסה להרגע.מה קורה לי לעזאזל?אני תוהה.הרי הכל בסדר.עברנו את זה כבר כמה וכמה פעמים.
אנחנו נצליח גם הפעם.
ואז....זעקת השבר של אחי מהמושב האחורי.אני נרעד.מדליק את הפלאפון,ההודעה מופיעה על המסך.
אבא מת. אמרו בבית חולים.
חמישה מילים ששינו את חיי..זוכר בקושי את הנסיעה חזרה.נסיעה שזכורה לי ממנה רק שיחה אחת. 
לחברת ילדות שלי שהייתה איתי ברגעים הקשים של השנה האחרונה.
"ויקי,"אני אומר בקול רועד.היא מבינה מיד.
"מה קרה?מה יש?",היא שואלת.
אני לא מצליח לדבר.לא מצליח לנשום.היא כבר מבינה. אנחנו בוכים ביחד.אני מבקש ממנה שתודיע לרוני ולשאר המשפחה.
מהדברים שקרו אחר כך יש לי רק שברי זכרונות.זוכר בקושי את הנסיעה חזרה.
שברירי תמונות מההגעה של האמבולנס.הפרידה המרה.זעקות השבר. הכל הפך לרסיסים.את ההלוויה.
את השיר של אביתר בנאי שהקראתי.את ההלוויה.את הרגע הזה שהרמתי את הראש.אחרי שכבר סיימו להערים את החול.
כי על הקבורה עצמה לא יכולתי להסתכל.אבל אני כן זוכר את ההלם שראיתי את ים הפרצופים שמסביבי.פנים מוכרות.
חברים.מכרים.חברי ילדות.משפחה קרובה ורחוקה.כולם היו שם.את הטיילת שהייתה בבית בשבעה.את הסיפורים.
הכל הפך לתמונות בודדות.
ואז.השבוע נגמר.החיים אמורים לחזור למסלולם.ושקט.שקט בבית. דממה. הבית שתמיד געש ורעש נדם באחת.
שישי בערב.ארוחה משפחתית. אחי הגדול עושה קידוש.כיאה לראש הבית.אני בדמעות.אחותי בדמעות.אמא בדמעות.
פשוט מביטים אחד בשני ובוכים.קידוש הדמעות.
על כל מה שעברתי מאז אפשר לכתוב ספר שלם. על כל הכאב והצער, הכעס הבלבול והחרטה.
על כל המילים שנאמרו ולא נאמרו. את השנים הראשונות עברתי כרוח רפאים.שקוף.הכל חולף על פנייץ כלום לא נוגע בי.
הכל דהוי.ותפל. אנשים באו והלכו.אנשים שהאירו את חיי והלכו באותה מהירות שבאו.מותירים אחריהם חור יותר גדול מקודם.
על איך התאוששתי,צעד אחרי צעד. ועל איך גם את עזבת אותי בסוף.רק שהפעם כבר הייתי מוכן.מחושל.
הרי כבר עשית לי את זה פעם.ונשבעתי שלא אסלח לך לעולם.
ואני עדיין כאן.הכאב לא נגמר,הוא רק הופך למשהו שאפשר לחיות איתו.
edyaVenus
Venus
25/07/2019 10:54
אני מרגישה את הלב שלי מתכווץ לאט לאט כשאני קוראת את זה.
יש כל כך הרבה כאב...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: